בשנת 1997 התכנסו בקיוטו שביפן נציגים של 161 מדינות תחת חסותה של ״ועידת היסוד של האו״ם לשינוי האקלים״ וקיבלו החלטה דרמטית שבה המדינות התחייבו להקטנה של פליטת פחמן דו-חמצני וחמישה גזי חממה אחרים, וזאת על מנת לצמצם את ההתחממות הגלובלית.
כל מדינה לקחה על עצמה התחייבות מסוימת ומוגדרת לצמצום הפליטות.
כמו כל דבר שמערב כלכלה ופוליטיקה, גם נושא חשוב כל כך נתקל בקשיים עצומים, החתימה על ההסכם התרחשה כשנתיים לאחר מכן בשנת 1999 אך היישום של ההסכמים נכנס לתוקף רק בשנת 2005 וגם אז היישום היה חלקי בלבד ולא כל המדינות השתתפו בהפחתת הפליטות.
ככל שעוברות השנים וההתחממות הגלובלית רק מתעצמת יותר ויותר, מדינות העולם מיישמות את ההחלטות שהתקבלו בקיוטו ובועידות אקלים נוספות שהתקיימו במהלך השנים שאחרי, והשיא הוא ועידת גלזגו שהתקיימה בשנת 2021 שהאיצה את התחום שעליו נדבר כאן בכתבה, עוד נחזור לועידה זו בהמשך.
פליטת פחמן מתחנת כח
בקיוטו נציגי המדינות המציאו שיטה חדשה לצמצום פליטות הפחמן או טביעת הרגל הפחמנית של מדינות ("Carbon Footprints") – השיטה נקראת "Carbon Offset" או בעברית ״קיזוז פחמני״ אשר מיושמת באמצעות "Carbon Credits".
למעשה על מנת לגרום לצמצום פליטות הפחמן, המדינות התחייבו שעל כל פעולה מזהמת שתתרחש במדינתם יש לייצר פעולה אחרת שתקטין את הפחמן באותה מידה (שתילת עצים, בניית טורבינות רוח או כל פעולה אחרת שמקטינה זיהום) או לחילופין לשלם כסף על פליטות הפחמן שהתרחשו.
אם המדינה בוחרת באפשרות השניה של תשלום כסף תמורת פליטות הפחמן היא תצטרך לקנות קרבון קרדיטס או בקיצור קרדיט.
רכישה של קרדיט מאפשרת ״לזהם״ באמצעות פליטות פחמן או גזים רעילים אחרים בסך של 1 טון פליטות גזי חממה, ובתמורה מקבל הכסף, מי שמכר את הקרדיט מחויב הוא לבצע פעולה שמקטינה את הזיהום באותה הכמות, 1 טון פליטות גזים על כל קרדיט שנמכר.
בועידת גלזגו שהתקיימה בשנת 2021 שבה השתתפו נציגי 197 מדינות כולל מדינת ישראל בה ייצג אותנו רוה״מ לשעבר נפתלי בנט, התקבלו החלטות משמעותיות שאמורות להאיץ בצורה דרסטית את פליטות הפחמן העולמיות מה שיתן תנופה אדירה לנושא של הקרבון קרדיטס.
ההחלטה המשמעותית ביותר הינה צמצום פליטות הפחמן בכ-45% עד שנת 2030 ביחס לכמות הפליטות שהייתה בשנת 2010 ולאפס לחלוטין את הפליטות עד שנת 2050.
אין ספק שמימוש ההסכם יצריך שימוש נרחב בקרדיטים שכן המדינות והחברות המזהמות שבתחומן לא יכולות להגיע ליעד הנכסף כל כך מהר, כלומר המדינות ימשיכו לזהם בצורה כזאת או אחרת ופשוט ישלמו כסף באמצעות רכישת הקרידטים למישהו אחר שידאג לקזז את הפליטות באמצעות שלל פרויקטים ירוקים.
הרעיון מאחורי קרבון קרדיטס הוא לייצר תמריץ פיננסי לעסקים להפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלהם על ידי תמיכה בפרויקטים ברי קיימא.
באמצעות רכישת קרדיטים, מדינות ועסקים יכולים לקזז את הפליטות שלהם ולהפגין את מחויבותם לקיימות ובד בבד להפחית את כמות הזיהום שהם מייצרים בעצמן על מנת לחסוך כסף ברכישות של קרדיטים שאותם הם מחויבים בעקבות ההחלטות המחייבות שהתקבלו בועידות האקלים.
אז איך בעצם אפשר להיחשף לתחום כמשקיע פרטי?
- השוק הוולונטרי (VCM) – מבוסס בעיקר על חברות פרטיות שיוזמות פרויקטים ירוקים ומוכרות קרדיטים בעיקר לחברות ועסקים שצריכים לקזז את הפליטות שהם מייצרים.
הפרויקטים כמובן עוברים אישורים ע״י גופים מוסמכים ולאחר מכן הם נמכרים בשוק הוולונטרי ע״י מתווכים ומפיצים שזהו עיסוקם לשווק את הקרדיטים בתמורה לעמלה כלשהי.
קיימות מספר זירות מסחר דיגיטליות שבהן ניתן לקנות ולמכור קרדיטים: AirCarbon Exchange, Carbon Trade Exchange (CTX) , Xpansiv, Toucan Protocol.
מסחר בזירות אלו דורש מיומנות רבה והבנה בפרויקטים השונים אך גם מייצר הזדמנות השקעה בנכסים שעדיין לא חשופים לציבור הרחב. - השוק המנדטורי (CCM) – זהו למעשה השוק העיקרי של הקרבון קרדיטס אך הוא אינו זמין לציבור הרחב.
השוק המנדטורי נגזר מההחלטות שהתקבלו בועידת קיוטו, כל מדינה מקבלת את הקצאת הקרדיטים שלה ואותם היא מעבירה לחברות ועסקים על פי מנגנוני הקצאה שונים.
החברות יכולות לזהם על פי כמות הקרדיטים שקיבלה, במידה וזיהמו פחות היא יכולה למכור את הקרדיטים הנותרים, במידה וזיהמו יותר הן נדרשות לרכוש קרדיטים נוספים.
יש לא מעט זירות מסחר שבהן אפשר לסחור בקרדיטים בשוק המנדטורי כמו: European Union Emissions Trading System, China Emissions Exchange, California-Quebec Cap-and-Trade Program אך בשלב זה על פי בדיקתי שביצעתי הן מיועדות לחברות בלבד. - חשיפה דרך הבורסה האמריקאית המסורתית – בשנת 2020 הושק לראשונה etf תחת הסימבול krbn שעוקב אחרי מחיר הקרבון קרדיטס.
כאשר ה-etf הושק המחיר היה סביב ה20$, כיום הוא נסחר במחיר של 39$ והגיע לשיאו לכמעט 60$.
בנוסף ה-etf חילק בסוף 2022 דיבידנד בגובה של 10$ על כל יחידת אחזקה מעודפים שנצברו בקופתם.
ישנן עוד מספר חברות אשר נסחרות בבורסה האמריקאית שעיקר עיסוקן הוא יצירת רווח מעסקאות בקרדיטים או יצירת פרויקטים ירוקים ומכירת קרדיטים, אמינותן של חברות אלו אינה ברורה כרגע ולכן לא אציין אותן כאן.
גרף המחיר של תעודת krbn נכון לפברואר 2023 (סביב שער 40$) ,קרדיט: investing.com
בכותרת של המאמר השוויתי את הקרבון קרדיטס לביטקוין, אמנם אין שום קשר ביניהם, לא רעיוני ולא פיננסי אבל יש ביניהם דבר אחד דומה והוא זה שיכול לייצר עליית מחיר דרמטית של הקרבון קרדיטס כפי שקרה לביטקוין.
למי שלא מכיר היטב איך ביטקוין עובד, הביטקוין בהגדרה מוגבל בכמות וסך כל הביטקוינים שיווצרו בעולם אי פעם זה 21 מיליון יחידות, עד היום כבר ניכרו רוב הביטקוינים, כ-18.6 מיליון ובשנת 2140 יכרה הביטקוין האחרון.
מדי 4 שנים קצב הייצור קטן בחצי מה שמכונה halving, והדבר בהגדרה מייצר לחץ כלפי מעלה על מחירו, הביקוש עולה עם הזמן אך הכמות מוגבלת וקצב הייצור הולך ומאט.
בשנת 2015 על מנת להאיץ את קצב צמצום הפליטות הוחלט לאמץ מנגנון שנקרא "cap and trade", משמעותו היא שמדי תקופה מסוימת כמות הקצאת הקרדיטים בין המדינות תלך ותקטן עד שתגיע ל-0 בשנת 2050.
כלומר הביקוש יגבר ככל שהמגמה הירוקה תלך ותתחזק ואין ספק שלשם העולם הולך, ההיצע יקטן בזכות מנגנון "cap and trade" ולכן ייתכן ומחיר הקרדיטים ימשיך לעלות עד שכבר לא יהיה רווחי למדינות ולחברות לזהם כלל.
חשוב לציין שאין עדיין רגולציה מוסדרת בעולם, אין חובת אימוץ ושימוש בקרבון קרדיטס ואין חקיקה בנושא באף מדינה.
אמנם לא מעט מדינות אימצו את השימוש בקרדיטים בצורה כזאת או אחרת כמו ארה״ב, קנדה, יפן, ניו זילנד, האיחוד האירופי, דרום קוריאה, שוויץ ואפילו סין אבל השימוש בהם עדיין לא מוסדר בחוק.
כמו כן בעקבות היעדר רגולציה חשוב שהמשקיעים הפרטיים לא ישקיעו בקניית קרדיטים בזירות מסחר שאינן מוסדרות ומפוקחות.
דיסקליימר:
במאמר זה אין המלצה לביצוע פעולה כלשהי אלא מדובר בדעת הכותב בלבד.
