לפני שנצלול על מהי הנפקת מניות בבורסה (באנגלית: IPO) ואיך העניין הזה עובד נעבור על כמה מושגים בסיסיים.
מניה– נייר ערך המקנה חלק בבעלות החברה, לדוגמא אם חברה מסוימת ״מחולקת״ למיליון מניות ואתם מחזיקים 10,000 מניות אזי אתם הבעלים של 1% מהחברה.
מניה מקנה למחזיקיה זכויות הצבעה באסיפות, קבלת דיבידנדים (אם יש) ולמעשה מחזיקי המניה מחזיקים בערך כספי המייצג את שווי החברה כפול אחוז ההחזקה או למעשה שווי של מחיר מניה בודדת כפול לכמות המניות שבעל המניות מחזיק.
בורסה– זירת מסחר המאפשרת למחזיקי מניות שונות לקנות ולמכור אחד מהשני את המניות שברשותם.
למעשה בורסה היא מעיין שוק דיגיטלי שבו אתם יכולים למכור את הניירות ערך שלכם או לקנות ניירות ערך מאנשים אחרים.
חברה פרטית– חברה אשר אינה הונפקה בבורסה, והמניות שלה מוחזקות בידי אנשים פרטיים, בעלי החברה, משקיעים, לעיתים עובדים וכו׳.
חברה ציבורית– חברה שהייתה פרטית אשר החליטה להנפיק חלק ממניותיה בבורסה וכעת כולם יכולים לקנות באמצעות הבורסה מניות של החברה.
כאשר חברה זקוקה לכסף על מנת לממן את פעילותה, להרחיב פעילות בתחומים קיימים, להתרחב לתחומים חדשים או לרכוש חברה היא זקוקה לכסף.
כדי להשיג כסף עומדות בפני החברה מספר אפשרויות מימון:
1. הלוואה מהבנק – פשוטו כמשמעו, הלוואה למימון העסק באמצעות הבנק.
2. הנפקת אגרות חוב – מדובר בלקיחת הלוואה מהציבור באמצעות איגרות חוב, החברה שמנפיקה אגרות חוב מתחייבת להחזיר למלווה את החוב בתאריך מוסכם בתוספת ריבית שנתית שסוכמה גם היא בעת הנפקת האיגרות.
3. הנפקת מניות – באפשרות המימונית הזאת נתמקד בכתבה אך בקצרה, מדובר במכירת חלק מהבעלות של החברה לציבור או למוסדיים (חברות ביטוח, פנסיה וכו') בתמורה לסכום כספי.
קיימות אפשרויות מימון נוספות כמו הלוואת בעלים, גיוס משקיעים, הנפקת זכויות, קווי אשראי ועוד, אך העיקריות והמקובלות יותר מופיעות בדוגמאות למעלה.
לכל אפשרות מימון יש את היתרונות והחסרונות שלה אך בקרב החברות הגדולות אחת האפשרויות המקובלות ביותר והמעניינות ביותר הינה הנפקת מניות לציבור, אפשרות זאת גם החשובה ביותר להבנה בקרב הציבור הרחב מכיוון שהיא מאפשרת לכל אחד ואחת מאיתנו להיות הבעלים הגאים של כמעט כל חברה גדולה שאנחנו מכירים ולא רק, גם סטארטאפים לעיתים מנפיקים מניות לציבור ומאפשרים לציבור אפשרות השקעה שייתכן ותניב תשואה גבוהה במהלך השנים.
כאשר חברה בוחרת משיקוליה בהשגת מימון באמצעות הנפקת מניות לציבור (IPO- Initial Private Offering) היא למעשה מוכרת חלק מבעלות החברה לציבור.
זהו תהליך מורכב ויקר שבדרך כלל לוקח מספר חודשים אשר בסיומו מגיע יום ההנפקה שבו החברה (בעזרת חברת חיתום ובנקאים) מציעה את המניות למכירה בצורה של מכרז, ובהנחה שההנפקה הצליחה והיה ביקוש למניות שהוצעו, לאחר מס׳ ימים החברה תתחיל להיסחר בבורסה.
במהלך הנפקת מניות לציבור החברה נדרשת לעבור הליך בירוקרטי מסורבל שבו היא נדרשת להציג מסמך משפטי אשר נקרא תשקיף, זהו מסמך ארוך ומפורט ביותר שבו מוצגים כל פרטי החברה, תיאור הפעילות, פרטי הנהלה, עובדים, בכירים, דירקטוריון, תחזיות, נתונים כספיים, פרטי מחזיקי מניות, עסקאות, פרטי נכסים, התחייבויות שונות ועוד.
התשקיף צריך לעבור אישור רגולטורי ולעיתים קרובות על החברה לבצע תיקונים רבים בתשקיף, לספק הבהרות לרשויות, לטפל בבעיות ועוד.
רק לאחר שהחברה תעבור את מסלול המכשולים של הרשויות היא תוכל להגיע ליום הנכסף שנקרא ״יום ההנפקה״.
ביום ההנפקה חברת החיתום המלווה קובעת מחיר מינימום למניה ומתחיל מכרז שנמשך בדרך כלל יום אחד, במהלך היום מתקבלות הצעות מהציבור ומגופים מוסדיים לרכישת מניות של החברה.
בסיום יום ההנפקה בהתאם להצעות שהתקבלו, חברת החיתום קובעת את מחיר הסגירה להנפקה (בדר״כ מחיר המינימום שנקבע מראש או מחיר גבוה יותר אם היו ביקושי יתר) ולאחר מכן היא מחלקת את המניות לציבור ולגופים השונים בהתאם לביקושים ולמחיר שנקבע.
(בהערת אגב נציין כי ישנה כיום שיטה נפוצה הנקראת "מכרז לא אחיד" במסגרתו החברה מציעה את מניותיה למוסדיים, טרם ההנפקה לציבור הרחב, כאשר כל מוסדי מנהל מו"מ עצמאי ופרטני מול החברה בקשר לשווי החברה, מחיר המניה, וכמות המניות שירכוש. שיטת מכרז זאת אינה פתוחה לציבור הרחב ולמעשה הציבור יכול להשתתף אך ורק בשיטת המכרז האחיד שצוין לעיל)
חלוקת המניות שהונפקו לציבור ביום ההנפקה גורמת לדילול של בעלי המניות הקיימים שזהו אחד החסרונות המרכזיים באפשרות מימון זו.
נניח שאחד מבעלי המניות מחזיק ב- 50% ממניות של חברה פרטית (50 אלף מניות מתוך 100 אלף מניות קיימות), החברה החליטה להנפיק לציבור 100 אלף מניות נוספות, לאחר מכן אותו בעל מניות כבר מחזיק 50 אלף מניות מתוך 200 אלף מניות בסך הכל, כלומר ב-25% ממניות החברה במקום ב-50% שהחזיק טרם ההנפקה, זוהי משמעות הדילול.
בנוסף כאשר חברה הופכת לציבורית היא יכולה בקלות יתרה לבצע הנפקות של מניות נוספות לציבור בהתאם לרצונה ולצורך שלה במזומנים כך שלאורך חיי החברה יתכן ויהיו דילולים נוספים.
חסרונות מרכזיים נוספים:
1. הליך הנפקת מניות הוא יקר וארוך ולא מבטיח שבסופו אכן יגויס סכום הכסף המבוקש, אם בכלל.
2. לאחר שהחברה הופכת לציבורית היא נדרשת לעמוד בתקני שקיפות מחמירים, חובת הוצאת דו״חות לציבור, תנאי העסקת העובדים הבכירים ועוד וכן עמידה בתקנים חשבונאיים מורכבים.
3. החברה מחויבת לדווח לציבור על כל אירוע מהותי, חיובי או שלילי שקורה בחברה.
4. מחיר מניות החברה ושווי החברה עלולים להיות מושפעים לרעה ממצב הסקטור שלה או ממצב השוק באופן כללי.
דוגמה למבנה החזקות של חברה ציבורית בבורסת תל אביב (מתוך אתר הבורסה):
חברה זו הנפיקה 43.29% מהחברה לציבור באמצעות הנפקת מניות בבורסה בתל אביב וכן 16.49% למוסדיים.
לאחר ההנפקה שאר בעלי המניות דוללו בהתאם.
